לא פעם אנחנו מציבים לעצמנו מטרות שאנחנו מאוד רוצים, יוצאים לדרך, אבל משהו קורה לנו בדרך ואנחנו מוותרים. מאבדים את האמונה שאנחנו מסוגלים להשיג את המטרה, חוששים מהדרך הארוכה, נהיה קשה לנו מדי או שלל סיבות. 

אז למה זה קורה?
כמה גורמים שאולי תזדהו איתם:

1.  הצבת מטרה רחוקה והתמקדות בה כל הזמן. 

2. אין לנו את ה"למה". 

3.אנחנו לא נהנים מהדרך

 

דמיינו שהמטרה שלכם היא טיפוס לפסגת האוורסט. החלטתם להגיע לפסגה- יצאתם לדרך אבל אחרי זמן מה כבר מתחיל להיות קשה. אתם מסתכלים לעבר הפסגה ואומרים "וואו הלכתי כל כך הרבה, היה מאוד קשה והפסגה עדיין כל כך רחוקה"

הצבת מטרה רחוקה והתמקדות בה יכולה להיות מאוד מאיימת ומייאשת. זה רק גורם לנו להתרכז בכמה יש לנו עוד ללכת ולפעמים הפער בין איפה שאנחנו נמצאים לאיפה שאנו רוצים להגיע הוא גדול מדיי מכדי להכיל.  עכשיו דמיינו שבמשך כל הדרך שעברתם הסתכלתם על הרצפה, כדי לראות שאתם צועדים בבטחה, כדי להימנע מבורות ונפילות כדי לזהות מכשולים. בצורה הזו אתם מתפקדים טוב אבל אתם לא נהנים מהדרך עצמה. ואז, ברגע קושי גדול, אתם עוצרים ושואלים את עצמכם- "למה אני בכלל סובל את כל זה"? וכשאין לכם תשובה טובה ל"למה" הדרך להתייאש ולוותר כבר קצרה. 

​

אז מה עושים?
1. מציבים מטרה אבל מתמקדים בצעד הבא בלבד- טוב וחשוב להציב מטרות רחוקות. אבל מרגע שהצבנו אותן, שרטטנו מפה איך נגיע לשם (קראו את הקטע-עקרון האבנים- בניית תוכנית פעולה) אנחנו מניחים לה. מעכשיו אנחנו מתמקדים אך ורק במטרה הקרובה הבאה. אנחנו סומכים על התוכנית שבנינו ומרכזים את מלוא המשאבים בלהגיע למטרת ביניים הקרובה אלינו. לסיפור האוורסט שלנו - מפסיקים להסתכל על הפסגה, מתרכזים איך אני מגיע אל הנחל הקרוב, ואחריו אל הבקתה, ואחריו אל הוואדי וכך הלאה. 

​

2. אנחנו עושים הפסקות יזומות לצד הדרך ומתבוננים בדרך שעברנו, היות ושרטטנו מפה ותיארנו בדיוק איפה נקודת ההתחלה שלנו, אנחנו יכולים לעצור ולהעריך את הדרך שעברנו. המבט לאחור הרבה פעמים יעזור לנו להעריך את המצב שבו אנחנו עכשיו, גם אם עדיין לא הגענו אל המטרה הסופית. אנחנו נתמקד בהתקדמות שלנו שהרבה פעמים הופכת למובנת מאליה. זה ייתן לנו כוחות להמשיך.

​

3. מבררים וזוכרים בדיוק מה ה"למה" שלנו לפני שאנחנו יוצאים לדרך וכותבים את זה במקום בולט. למה בחרנו לצאת לדרך הזו? מה אנחנו שואפים להשיג? איך החיים שלנו יראו כשנגיע לשם? למה בדרך הזו ולא בדרך אחרת? כשיגיעו הקשיים בדרך- והם יגיעו- זה יעזור לנו לא לוותר. אל תקלו ראש בתהליך בירור ה"למה" שלכם, לעתים על זה יקום ויפול כל המסע. 

​

4. נהנים מהדרך. החיים הם מסע בלתי נגמר, הרי כשתגיעו לפסגת האוורסט, אחרי כמה זמן יתחיל לשעמם לכם שם למעלה ותתחילו לחשוב על היעד הבא שלכם. אנחנו יצורים שתמיד שואפים להתפתח ולכן המטרות לעולם לא ייגמרו. ואם כל החיים הם מסע לעבר יעדים ומטרות מה יותר חשוב מלדעת להנות מהדרך?

הכניסו לתוכנית הפעולה שלכם דברים שעושים לכם טוב, תעריכו את העשייה שלכם, תרימו לעצמכם, תשלבו את האהבות שלכם ביעדים שלכם. גם אם זה דברים קטנים. תשלבו בדרך לפסגה איזו עצירה של יומיים על שפת האגם. לא כי זה מקדם אתכם מהר יותר, לא כי זה מייעל את התוכנית- כי זה פשוט כייף.

​

וכשתסתכלו לאחור בסוף המסע הארוך הזה שנקרא החיים- תוכלו להגיד- וואללה, נהנתי!